הפיניקס סאנס הגיעו לדראפט 1988 עם לא מעט ציפיות. באמתחתם היו 6 בחירות דראפט סה"כ כולל הבחירה-7 שלהם וה-14 אותה קיבלו לא מכבר בעסקה עם קליבלנד ביחד עם קווין ג'ונסון תמורת כוכב הקבוצה לארי נאנס. אחרי שהשתמשו בראשונה כדי לקחת את טים פרי כוכבה של מכללת טמפל הגיעה הבחירה ה-14. על הלוח נשארו עדיין מספר כוכבי מכללות נוצצים כמו גארי גראנט ה"גנרל" של מישיגן או רוד סטריקלנד וקווין אדוארדס הצמד של דפול.

כשדיוויד סטרן עלה וקרא – "עם הבחירה ה-14 של דראפט 1988 הפיניקס סאנס לוקחים את דן מארלי מאוניברסיטת סנטרל מישיגן", אוהדי הסאנס פרצו בקריאות בוז רמות. הם ציפו למשהו נוצץ יותר מכוכב של מכללה אלמונית. לא עזרה גם העובדה ששלושה חודשים מאוחר יותר הוא היה חלק מהנבחרת האמריקאית לאולימפיאדת סיאול שחזרה עם הזנב בין הרגליים ומדליית הארד.

מי שלא התרשם בכלל מזעמם של האוהדים היה המאמן הכריזמטי קוטון פיצסימונס שהיה האחראי בהנהלה למהלכים שעיצבו מחדש את הקבוצה והסכים באותה עונה גם לחזור אל הקווים. "אתם עוד תצטערו על קריאות הבוז האלה לבחור הצעיר הזה". הוא אמר בביטחון בלי לדעת עד כמה הוא עומד להיות צודק. כשמארלי יפרוש 14 שנים מאוחר יותר הוא כבר יהיה אחד משחקני הסאנס האהובים בתולדות המועדון.

***

דניאל לואיס מארלי נולד במישיגן למשפחה ממוצא יוגוסלבי והפך לכוכב כדורסל בטרוורס סיטי  עיירת הולדתו  השוכנת בצפון מישיגן על חופי האגם הנושא את שמה. אולי העובדה ששיחק בעיירה די נידחת לא הקנתה לו הצעות ממכללות גדולות יותר והוא מצא את מקומו בשורות הצ'יפאווס של סנטרל מישיגן. מארלי הפך די מהר לכוכב של המכללה המשחקת בליגת המיד-אמריקן החלשה. הוא סיים כמוביל המכללה בנקודות – שיא אותו החזיק עד שמרכוס קין שבר אותו לפני שנתיים.

כאמור היכולת המרשימה של מארלי קנתה לו מקום בהרכב נבחרת ארה"ב של אותה שנה לצד כוכבי מכללות כמו דיוויד רובינסון, מיץ' ריצ'מונד ודני מאנינג אבל הביאה איתה גם אץ אות הקלון של מדליית הארד. זה רק חיזק את התחושה אצל אוהדי הסאנס שהם בחרו שחקן רך שלא יתאים לליגה.

אבל בפיניקס גילו מהר מאד שמי שהיה סקורר בקולג' הוא שחקן נשמה על מגרשי ה-NBA.  מארלי שהגיע מסדרת היצור הראשונה של פס שחקני ה3&D כבש את לב האוהדים בהשתטחויות שלו על הפארקט ובמלחמה על כל כדור. ההאסל שלו היה חלק חשוב מהרנסס שעבר על הסאנס באותה עונה. יחד איתו  ועם טום צ'יימברס שחתם כשחקן חופשי היו גם את קווין ג'ונסון שהגיע בטרייד עונה קודם וג'ף הורנסק ה"וותיק".

הסאנס שלא הגיעו למאזן חיובי חמש עונות ברציפות  שיחקו כדורסל מהיר ומלהיב וכמעט הכפילו את 28 הניצחונות מהעונה הקודמת. הם סיימו עם 55 שנתנו להם את המקום השלישי מערב. אחרי שטאטאו את דנבר בסיבוב הראשון הסאנס פגשו בגולדן סטייט של ריצ'מונד ומאלין שהפתיעו את הג'אז של סטקוטון ומאלון.

שתי הקבוצות שיחקו בקצב מהיר מאד כשהווריורס הציגו לראווה את הסמול בול של דון נלסון אבל גם את אחד מהחוסמים הטובים בליגה מהספסל – מאנוט בול. לקראת סוף הרבע הראשון מארלי קיבל כדור במתפרצת כשבול מולו בדרך לסל. מארלי לא היסס לשנייה ועלה למה שהפך לסימן ההיכר שלו הטבעה מהדהדת ביד אחת.

השופטים שרקו לעבירת תוקף אבל הקהל והקבוצה כבר היו אחוזי אדרנלין והסאנס התפוצצו על הווריורס האומללים עם 103-130 ו1-4 קליל בסדרה. הסאנס אמנם הובסו בידי הלייקרס בגמר אבל הפכו לכח במערב של אותם שנים.

ההטבעות הרועמות האלה הקנו למארלי את הכינוי שילווה אותו במשך כל הקריירה – ת'אנדר דן.

בעונות הבאות הקהל כבר היה שלו כשהוא נותן את הדחיפה מהספסל כשחקן השישי האולטימטיבי שגם נותן הגנה וזיעה על הפארקט אך גם קובר שלשות מטווחים  אסורים. הוא העלה כל שנה את סך הנקודות שלו עד שב-1991/92 הוא כבר עמד על 17.3 למשחק שהובילו לבחירה ראשונה לאולסטאר כשמאחוריו כבר בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה של הליגה.

 הסאנס המשיכו להיות כח במערב אבל לא הצליחו להתקדם לגמר. זה הוביל את ראשי המועדון לצעד דראסטי בו הביאו את צ'ארלס בארקלי לקבוצה. הטרייד ששלח את ג'ף הורנסק – השוטינג גארד הפותח, לסיקסרס הקנה למארלי מקום בחמישיה והוא ניצל אותו היטב כשהוא הופך למיידה השלשות הראשי בליגה בשנים הבאות.

 החיבור עם בארקלי היה נהדר והביא את מארלי עם הסאנס לגמר המערב מול הסוניקס. הכיסוי של פייטון על KJ עם ההתמקדות של השאר בבארקלי אפשר לת'אנדר דן לזרוח כשהוא נותן סדרה נהדרת וצולף 20 שלשות (כוול 8 מ-10 במשחק מספר 5) בסדרה המרתקת שהגיעה לשבעה משחקים. בגמר מארלי שוב נתן את שלו ועזר לסאנס שהיו בפיגור 2-0 בחוץ לנצח את משחק מספר שלוש האגדי בשלוש הארכות כשהוא מוביל את קלעי הקבוצעה עם 28 נקודות (6 מ-8 לשלוש) ב-59 דקות משחק. הסאנס הגיעו על סף ניצחון במשחק מספר שש עד לרגע הזה הידוע לשמצה בעמק השמש:

לאחר שהסאנס נפלו בשנתיים העוקבות בשתי סדרות כואבות מול הרוקטס בארקלי החליט לעזוב והסאנס כקבוצה הבינו שהם צריכים לבנות מחדש. מארלי שרשם שלוש הופעות אולסטאר במדי המועדון ושתי בחירות לחמישית ההגנה השנייה הפך כבר לאייקון בפיניקס כשהמסעדה שפתח הפכה למקום מפגש ידוע לאוהדים. לכן כשהקבוצה הודיעה שתאנדר דן מועבר לקאבס תמורת הוט רוד וויליאמס שוב הביעו האוהדים את קול מחאתם.

התקופה של מארלי בקאבס הייתה קצרה ולאחר עונה אחת בלבד הוא הפך לשחקן חופשי.  כשחקן לוחם וקשוח אין זה מפתיע שהחיבור שנוצר למיאמי היט של פט ריילי היה די טבעי. למרות שבהיט הוא  התחיל לראות את הירידה בכושר המשחק הוא עדיין נתן את הכל על המגרש והיה חלק מאחת הקבוצות הכי קשוחות של סןף שנות ה-90 לצד אלונזו מורנינג., טים הארדווי, ג'מאל מאשבורן ופי ג'יי בראון  הם הגיעו פעם אחר פעם לקרבות פלייאוף פיזיים עד אלימים עם הניקס שמשום מה תמיד נגמרו כשיד הקבוצה מניו יורק על העליונה.

ב-2001, כשהוא בן 36, ת'אנדר דן חזר לעונת פרידה בפיניקס לקול תשואות האוהדים. בסיומה הוא פרש כשהגופיה מספר 9 איתה שיחק (והיה היחיד ללבוש במדי המועדון) יוצאת לגמלאות יחד איתו.  מארלי לא נטש את הכדורסל למרות עסקי המסעדנות שפיתח והפך לעוזר מאמן בקבוצה החל מ-2008. כשנראה היה שהוא עומד לקבל את תפקיד המאמן הראשי לאחרי פיטורי  אלווין ג'נטרי ב-2013  המפתחות לקבוצה ניתנו דווקא ללינדזי האנטר. מארלי נעלב ועזב בטריקת דלת. הוא הלך לפתח את תוכנית הכדורסל במכללת גרנד קניון אותה הוא מאמן מאז.

***

אז מה השאיר לנו מארלי שעושה אותו כל כך בלתי נשכח? יותר מהכל הוא השאיר לנו תשוקה גדולה למשחק. שחקן שהחדיר התלהבות ונחישות בכל מי שבסביבו ובכל מי שצפה. שחקן שהתחיל כל משחק הכי מהר שלו ורק הגביר. שחקן שיצר חיבור למועדון ולעיר שבה שיחק – חיבור שנמשך הרבה אחרי שפרש, למעשה עד עצם היום הזה. אבל גם מבחינה מקצועית מארלי היה שותף ליצירה של תבנית חשובה – זו של השחקן שקולע מבחוץ ומשחק הגנה חזקה.

אולי בהרבה מובנים יש לא מעט החמצות בקריירה שלו – ההפסד של מדליית הזהב האולימפית (לפחות בגזרת הנבחרת הלאומית הוא זכה לחוויה מתקנת עם אליפות העולם ב-1994), ההפסד בסדרת הגמר עם הסאנס. ההפסדים החוזרים ונשנים לניקס עם מיאמי. אבל עבור אוהדי הסאנס לפחות ואני מאמין שגם עבור רבים אחרים מארלי הוא סמל – סמל לעבודה קשה, למסירות ולאהבת המשחק.

***

דברי סיכום לפרויקט

זהו , עברו חודשיים בהם נזכרנו יום יום בשחקנים מהעבר הרחוק יותר והרחוק פחות. כאלו שהיו מודלים לחיקוי וכאלו שהיו מודל לא לחיקוי. כאלו שאהבנו ושנאנו בהתאם לשיוך הקבוצתי.

נשארו עדיין הרבה מאד שחקנים שכדאי לחזור ולהיזכר בהם ואולי עוד נעשה זאת בהמשך. אנחנו לא סותמים את הגולל על הפרויקט אלא רק סוגרים את הקיץ.

אני רוצה להודות לכל חברי הצוות הרבים שנטלו חלק בפרויקט כמו גם לגולשים שהצטרפו ותרמו את חלקם היה תענוג לעבוד עם כולכם. לראיה – לא היה פנצ'ר אחד והפוסטים עלו ברצף ללא תקלות. שיתוף הפעולה הזה בין חברי צוות ותיקים וחדשים לצד גולשים מהאתר מגלם בתוכו את מהות הרוח של הופס כקהילה שחיה ונושמת כדורסל

תודה לכולם, ניפגש בקיץ הבא!